אִמָּא נִקְּתָה אֶת הַמְּקָרֵר לְפֶסַח. תְּחִלָּה הִיא רוֹקְנָה אוֹתוֹ, לְאַחַר מִכֶּן נִקְּתָה אֶת הַמַּדָּפִים וְהַמְּגֵרוֹת, וּכְשֶׁסִּיְּמָה – הֶחְזִירָה פְּנִימָה אֶת הַמַּאֲכָלִים שֶׁהוֹצִיאָה. אַךְ בִּזְמַן שֶׁהַמַּאֲכָלִים הָיוּ בַּמִּטְבָּח עַל הַשֻּׁלְחָן – חֵלֶק מֵהֶם פָּשׁוּט נֶאֱכַל… מִלְּבַד זֹאת, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הִגִּיעַ גַּם מִשְׁלוֹחַ מֵהַמַּרְכּוֹל, וְחֶלְקוֹ הֻכְנַס לַמְּקָרֵר הַנָּקִי.הִתְבּוֹנְנוּ בַּמְּקָרֵר: הַתְּמוּנָה מִשְּׂמֹאל מַרְאָה אֶת הַמְּקָרֵר לִפְנֵי הַנִּקּוּי, וְהַתְּמוּנָה…