בִּתְמוּנוֹת נוֹף רַבּוֹת אָנוּ רוֹאִים נוֹף נִפְלָא הַנִּשְׁקָף בְּמֵימֵי הָאֲגַם. הַמַּיִם הַצְּלוּלִים מְשַׁמְּשִׁים כִּרְאִי, הַמְּשַׁקֵּף אֶת הַנּוֹף שֶׁלְּמַעְלָה. אוּלַי בְּמַבָּט רִאשׁוֹן נִרְאֶה כִּי אֵין קַל מִזֶּה: מַעֲתִיקִים אֶת הַצִּיּוּר שֶׁלְּמַעְלָה לַמַּיִם שֶׁלְּמַטָּה, וְיוֹצְרִים אֶת אַשְׁלָיַת הַמַּיִם, בְּצֵרוּף גּוֹנֵי הַכָּחֹל שֶׁל הָאֲגַם וְכַמָּה בְּרָקִים שֶׁל הַמַּיִם הַנָּעִים.אָכֵן, בִּתְמוּנוֹת אֵלּוּ נִרְאֶה דֻּגְמָאוֹת לְשִׁיטָה זוֹ.   אַךְ יֵשׁ…